| אהבה אסורה |
"אין לך וללילך עתיד ביחד. עדיף שתעזוב אותה ומהר" זו היתה ההודעה שמחמוד קיבל בצהריים.
הוא בכלל חשב שמישהו צוחק איתו ולכן הסכים לקבל את ההודעה האנונימית, אבל עכשיו כשקרא את המסר, פניו האדימו וליבו החל לפעום במהירות
"מי זה" הוא כתב בחשש
לא היתה תגובה
"איך אתה יודע עלי ועל לילך?" ניסה שוב
האנונימי שתק
מחמוד היה נסער. כבר שלושה חודשים שהוא יוצא עם לילך היהודייה בחשאי. הוא הכיר אותה במסיבה בתלפיות. ראה אותה מרחוק כשרקדה לעצמה והתאהב בשנייה במיוחדות שזיהה, ביכולת שלה להשתחרר ולצחוק ולהנות מעצמה. כשאזר אומץ, ניגש לשוחח איתה. היא נעתרה בחיוך והם רקדו ביחד כל הערב, בקושי דיברו. רק צחקו מדי פעם והוא הביא לה שתייה, נפעם מהאנרגיות שלה.
בסיום הערב הציע לקחת אותה הביתה. היא גרה במעונות והוא שכר דירה בעיר. היא הסכימה בחיוך והם נכנסו לאוטו. כל הזמן לא היה בטוח אם הבינה שהוא מה שהוא, אם באמת שמעה את שמו. אולי היא בכלל שיכורה, חשב. כשהגיעו למעונות הוא כבר שתק, חושש לקלקל הכל אם תקלוט לפתע את המבטא ותיבהל.
הוא נזכר עכשיו בחיוך נעים איך לפתע היא הפנתה אליו את פניה הסמוקים ובחיוך רך אמרה, היה לי מאוד כיף מחמוד, ונשקה לו בעדינות על הלחי. והוא, אח... התאהב בה בפעם שנייה באותו ערב ממש
הם נפגשו שנית כבר למחרת. מבלי מילים הבינו שניהם כי עליהם להתנהל אחרת על מנת לאפשר לניצן החריג של אהבתם לפרוח וללבלב. הוא לקח אותה ברכבו לחורשה מסועפת וצפופה ושם שוחחו על דברים שצעירים בגילם מתעניינים בהם, מוזיקה, ספרים, לימודים. לילך מצאה את עצמה מרותקת וחופשייה, מחמוד מצא חן בעיניה, חכם, סקרן ומצחיק, רוב הערב פשוט קשקשו וציחקקו בהנאה מרובה. היא נמשכה אליו כמו מתכת אל מגנט ולאחר כשלוש שעות הניחה את ראשה על חזהו ונאנחה בהנאה שלמה
לעולם לא ישכח את הניחוח המשכר של שערה הארוך שהתחכך בפניו. הוא לא עמד בפיתוי וליטף את ראשה, רצה להרגיש שהשיער הזה אמיתי, שכל הדבר הקסום הזה אמיתי ולא מתקיים בדמיונו בלבד. בביטחון של מישהו שיודע היא הסבה את פיה אל פיו ולאור השחר העמום התנשקו בפעם הראשונה, נשיקה שהפכה לו את הבטן במפלים של התרגשות.
כשיצאו מן החורשה העבותה כבר עמד אור יום באוויר ומכוניות רבות עמדו על הכביש, נהגים עצבניים מצפצפים והלחץ הרגיל עמד באוויר. הם התרחקו זה מזה ללא מילים ולא אמרו מילה על מה שלא נאמר.
כך, במשך שלושה חודשים נפגשו רק במקומות מבודדים, נזהרים כאילו עשו פשע מסוכן. הם הלכו ונאחזו זה בנדירותו של זה, אוהבים עד כלות ופוחדים עד בלי די.
ופתאום, ההודעה הזו משום מקום.
הוא ניסה שוב "מי אתה? מה אכפת לך מלילך?" ומשלא הגיע תגובה כבר הבין שלא יקבל יותר מזה.
מחמוד ידע שזה הסוף. הרי חיכה לרגע הזה מההתחלה. כבר כשראה את לילך במסיבה הארורה הזו ידע שהוא נמשך אליה כחרק מעופף הנמשך לאור ונשרף מהחום.
הוא נשם נשימה עמוקה ובעיניים דומעות כיבה את הטלפון.
|
| כותב: נור | תאריך: 22/06/2008 |
|
|
הוסף תגובה
|
|
הצג תגובות (3)
|
| נקמת היורמית |
לפעמים האנונימיות היא הכלי הנכון במקום שבו נדמה שאין שום דרך אחרת.
אפרת עובדת במפעל מזון גדול. היא רווקה בת 42, רזונת ונמוכה, עושה את העבודה שלה בשקט ולא מפריעה לאף אחד, מן טיפוס כזה שמתמזג ברקע, מאלו שלא שמים לב לקיומם, אלא אם כן קורה משהו. אחרי שעות העבודה היא נוסעת הביתה באוטובוס, מטפלת בשני החתולים שלה ומדי פעם יוצאת לקולנוע, שזה משהו שהיא מאוד אוהבת לעשות ולא אכפת לה בכלל ללכת לבד. כבר כמה שבועות שמיקי, מנהל המחלקה שלה, התחיל איתה והציע לך להיפגש איתו בערב. עד אותו זמן היא נמנעה ממנו, שמעה שיש לו שם של סדרתי וגם לא רצתה לערבב עבודה ויחסים, אבל מיקי היה עיקש ונתן לה הרגשה שהיא מוצאת חן בעיניו באופן מיוחד, כך שהיא פשוט נמסה והסכימה. אחרי הכל, עברה אולי שנה מאז הדייט הכושל האחרון שלה והיא לא הפסיקה להאמין. מאושרת מן האירוע מיהרה הביתה והתארגנה בקפדנות לקראת היציאה.
בערב מיקי אסף אותה, מבושם ונחוש ונסע לחוף הים. בהתחלה הם פטפטו על העבודה ומיקי סיפר לה הרבה סיפורים על עצמו ועל כך שהוא מועמד מוביל להפוך לסמנכ"ל המפעל. היא היתה במבוכה כשהחל לגעת בה, אבל מהר מאוד התחלפה המבוכה בתחושה קשה יותר, עד כדי פחד. היא הדפה אותו בעדינות שוב ושוב, אבל הוא לא הרפה. לאחר כמה דקות הוא פתאום חטף עצבים, הטון שלו השתנה בשנייה ומרגוע ומחזר הפך לעצבני ואגרסיבי "תגידי מי את חושבת את עצמך יא מכוערת?" צעק עליה "תגידי תודה שאני בכלל מסכים לגעת בך יא חתיכת פלטה גמדה. את יכולה לקחת מונית הביתה" אמר ונסע משם במהירות, מותיר אותה לבד, המומה ופגועה עד עמקי נשמתה הרכה.
מרוב בושה, אפרת לא העזה לספר על כך לאיש במפעל. מיקי מצידו, רוב הזמן התעלם מקיומה. בשאר הזמן צעק עליה בבוטות ליד כולם כשעשתה שגיאות בדוחות שהגישה. אפרת פחדה ממנו. היא החליטה להישאר לעבוד עד מאוחר ולתקן את כל הליקויים, כדי שלא יוכל להיטפל אליה.
ברע אחד, כשקמה להכין לעצמה קפה, הביטה דרך החלון כשלפתע ראתה איך מיקי יוצא במהירות מהחניה ודופק בחוזקה את דלת רכבו של חיים, המנכ"ל. הוא האט לשנייה, הביט לצדדים והמשיך לנסוע.
למחרת היתה תאונת ה'פגע וברח' שיחת היום. אפרת היתה בפאניקה. היא ידעה שהיא חייבת לעשות משהו, אבל לא עלה על דעתה ללכת למנכ"ל ולספר לו מה שראתה כי ידעה שנקמתו של מיקי תגיע ותכאב. מצד שני, המחשבה לא לספר ושמיקי הנאלח יהפוך להיות סמנכ"ל עוררה בה בחילה. היא השתגעה. כל היום התלבטה.
ואז היא שמעה על hikkup.
היא נכנסה לאתר, ושלחה לחיים הודעה אנונימית "מיקי הוא זה שפגע ברכב שלך, תוכל לראות את ההוכחה על הפנס הימני שלו"
באותו יום מיקי פוטר. כשאסף את חפציו נראה כמו שור זועם, רושף ומגדף. לא היה לו מושג מי הלשין עליו, אבל אם היה תופס אותו בידיים...
אחרי שיצא מן המפעל נשמעה לפתע קריאה "הללויה" מאחת העובדות וכל הבנות, בבת אחת, מחאו כפיים. הסתבר שאפרת לא היתה הראשונה שהוא הטריד.
איש לא ידע מיהו המודיע האנונימי והספקולציות הרקיעו שחקים, אבל אפרת המשיכה להתמזג ברקע עם השקט הקבוע שלה, ורק חיוך קטן של ניצחון ברח לה מדי פעם מהשפתיים.
|
| כותב: מיכל | תאריך: 22/06/2008 |
|
|
הוסף תגובה
|
|
הצג תגובות (3)
|
|
אהוב מהמשרד
|
> "הי רוית, יש לי משהו חשוב לומר לך אבל אני ...
|
 |
|
כותב: רוית
|
| |
05/06/2008
|
|
|